גז"ד למבצע עבירות מין באינטרנט וביקורת על מעורבתו של ערוץ 10

נגד יהושוע פיטשון, יליד 1976 (להלן: " הנאשם") הוגש כתב אישום שמייחס לו עבירות לפי  סעיפים 348(א) בנסיבות 345(א)(3) +25, 349(ב) + 25 לחוק העונשין, תשל"ז-1977 ועבירה לפי סעיפים 3(א)(6)(א)+5(א) לחוק מניעת הטרדה מינית, תשנ"ח-1998+ סעיף 25 לחוק העונשין, (ראו הכרעת דין בעמ' 4 לפרוטוקול).

לשם הבהירות ייאמר, שהעבירות התגלו כתוצאה מפעילותו של ערוץ 10, שחשפה שמונה עשר חשודים, והנאשם ביניהם.

במסגרת הסדר טיעון, הודה הנאשם שבחודשים נובמבר-דצמבר 2007, נהג לשוחח בצ'אטים, שבין השאר איפשרו למשוחחים לצפות זה בזה באמצעות מצלמת אינטרנט. בשיחות אלה התחזה הנאשם כדניאל, רווק בן 27, מחנך גופני. הנאשם שוחח עם מרים מיכאלי - רצולסקי מערוץ 10, (להלן: " התחקירנית") שהתחזתה לקטינה בת 13. הנאשם הודה שלשיחות היו תכנים מיניים בוטים כמפורט בכתב האישום. באחת השיחות, הנאשם התפשט ואונן מול המצלמה. בשיחה אחרת הוא הראה לבת שיחו סירטון וידאו פורנוגרפי ואמר לה שבאמצעות הסרטון ילמד אותה כיצד לענג את עצמה. בשיחה האחרונה קבע הנאשם פגישה עם התחקירנית. ביום 12.12.07 הוא הלך לבית התחקירנית, על מנת לשהות איתה ולממש את התכנים המיניים שהביע בשיחות. באותו בית פגש הנאשם בשחקנית, שלאחר חילופי דברים קצרים עם הנאשם, יצאה מהחדר והמפגש הופסק.

הנאשם הורשע על פי הודאתו, וקודם לעונש הוזמנו בעניינו תסקיר משירות המבחן (להלן: "התסקיר"), שאותו ערכה קצינת המבחן טלי עדן וחוות דעת מהמרכז להערכת מסוכנות (להלן: "חוות הדעת"), בהתאם לחוק הגנה על הציבור מפני עברייני מין, תשס"ו-2006, שאותה ערכה הקרימינולוגית מירב בוקשיצקי.

שירות המבחן -  במהלך האיבחון שולב הנאשם בקבוצה טיפולית ייעודית לעברייני מין. אשתו שולבה בקבוצת תמיכה לבנות זוג של עברייני מין.

שירות המבחן נדרש לנסיבותיו האישיות של הנאשם, בוגר שתיים עשרה שנות לימוד, שרת שירות צבאי מלא, הוסמך כשף מקצועי, נשא לפני כ-3 שנים את מי שהייתה חברתו במשך חמש שנים קודם לכן. חרף מיסוד הקשר, והעובדה שאשת הנאשם הייתה בהריון, בתקופה הרלוונטית התאפיינו יחסי בני הזוג בריחוק פיזי ורגשי. להערכת השירות הנאשם בחר להתמודד עם הריחוק מאשתו בבריחה לצ'אטים אינטרנטיים שהביאו אותו להתמכר לצפייה בפורנוגרפיה באינטרנט, כולל קיום יחסי מין וקשרים עם קטינות כולל העבירות נשוא ההרשעה.

שירות המבחן מדגיש את התייחסותו הרצינית של הנאשם למעשיו, האחריות שהוא מקבל על עצמו, החרטה, הבושה והצער שהוא מצטער על הפגיעה ועוגמת הנפש שגרם לאשתו ולמשפחתו.

המסוכנות המינית - בתסקיר ובחוות הדעת מסקנה זהה לפיה, המסוכנות המינית שהנאשם עלול לסכן אחרים היא ברמה נמוכה. המסקנה מתבססת על תוצאת ההליך הטיפולי שעבר הנאשם אשר הביא אותו להבנת מעשיו ותוצאותיהם.

ההמלצה - השירות ממליץ להסתפק בענישה מרתיעה צופה פני עתיד, בנוסף להעמדת הנאשם במבחן למשך שנה.

ראיות לעונש- אשת הנאשם וחברו אלעד וולפמן העידו כעדי אופי. הם נדרשו למזגו הטוב, לתיפקודו החיובי במישור הזוגי וההורי. הם הדגישו את התמודדותו של הנאשם עם מצבו התעסוקתי והאישי  לאחר פרסום הפרשה.

בנוסף הגיש הסנגור מכתב פיטורים ממעסיקו של הנאשם ומכתבים שכתבו אימו ואחיותיו.

הטיעונים לעונש

התובעת, עו"ד בן סימון, נדרשה לחומרת העבירות נשוא ההרשעה, בהתחשב בקלות שניתן לבצען באמצעות שימוש באינטרנט. היא הדגישה את תוכנן המיני הבוטה של השיחות, את התערטלותו של הנאשם בפני המצלמה וצילום המעשה המיני, כשאת כולם ביצע הנאשם בידיעה סובייקטיבית שבאותה עת קטינה בת 13 צופה בו.

פן מיוחד של חומרה, יש לדעת התובעת, בעובדה שהנאשם לא הסתפק בקשר האינטרנטי ומהעולם הוירטואלי עבר למציאות. הוא שוחח בטלפון והלך לפגוש במי שמבחינתו היתה קטינה, בת 13, ועשה כן על מנת לקיים איתה יחסי מין אסורים.

התובעת לא התעלמה מנסיבות לקולא ביניהן הודאת הנאשם, עברו הנקי והפרסום הנרחב שפגע בו. לדעתה, אין באלה להצדיק גישה סלחנית. לטענתה ראוי להשית על הנאשם קנס  ומאסר, ששנה מתוכו לריצוי בפועל, והיתרה על תנאי. עונש זה תואם את העונשים שהוטלו על מעורבים אחרים בפרשה, תוך התחשבות בהבדלי הנסיבות שבכל מקרה ומקרה.

הסנגור - עו"ד קבלר, ביקש באופן טבעי להתחשב במרשו. הוא נדרש בהרחבה לעובדה שהעבירות התגלו על ידי תחקירני רשת טלויזיה מסחרית, שנדרשו בסך הכל להיכנס לאתרי שיחות פתוחים באינטרנט. לדעתו בדרך פסולה, שמטרתה יצירת עניין תקשורתי, הכלים ערוץ 10 את הנאשם ברבים, בכתבה ששודרה לאחר פרסומי פרומו תכופים, ללא התחשבות בנזק שהפרסום החוזר ונשנה גורם לנאשם פעם אחר פעם. הסנגור הפנה לגזר דין שיצא מלפני כב' השופט אפרתי בעניינו של נאשם אחר בפרשה, בו גינה את מעורבותה היתירה של הממלכה השביעית. כמו כן הפנה לפסק דינו של בית המשפט העליון בע"פ 347/75, פוקה הירש נ' מדינת ישראל, פ"ד ל(3), 197, שם הוקל עונשו של עבריין בשל פרסום פוגע.

הסנגור הדגיש שהפרשה נשוא הודאת הנאשם היא הסתבכותו היחידה בפליליים. הסתבכות זו לא יצאה מגדר ניסיון ולא כוונה לקורבן אמיתי. תחקירני הרשת חשפו את הנאשם בסיטואציה אישית, כאשר מהעבר השני של המדיה צופים בו התחקרינים המונעים משיקולים מסחריים.

הסנגור ביקש ליתן משקל לקולא לנסיבותיו האישיות של הנאשם, לקשייו בתחום המשפחתי והתעסוקתי לאחר הפרסום, לחרטתו המיידית ולהשתתפותו בהליך הטיפולי, שהניב שינוי חיובי. על פי התסקיר וחוות הדעת הנאשם מצוי ברמת מסוכנות נמוכה,  שמשמעה, לדעת הסנגור, העדר סיכון. בכך שונה הנאשם מנאשמים אחרים בפרשה. כמו כן נטען שיש להתחשב בארבעת החודשים בהם היה הנאשם עצור במעצר בית, בפיטוריו ממקום עבודתו, במשבר המשפחתי שכמעט והביא לפירוק הנישואין, הפסקת ההריון ואובדן בנו של הנאשם. חרף כל הקשיים חזר הנאשם למעגל העבודה והשתלב כמחסנאי במפעל שוקולד.

הסנגור ציטט מפסיקה, שיצאה מלפני בתי משפט שונים, בהם גם מי שביצעו בפועל מעשים מגונים בקטינים, זכו להתחשבות ולא תמיד נידונו למאסרים ממומשכים שריצויים מאחורי סורג ובריח.

הסנגור בדעה שמשקלן המצטבר של כל הנסיבות לקולא, מצדיק הטלת מאסר מותנה, כפי שממליץ שירות המבחן.

ב"כ שני הצדדים הגישו אסמכתאות.